על חומוס, ערק, חלומות ומה שביניהם.

צהריים חמים של אוגוסט 2017. אי שם במרכז הארץ בסמוך למתקן בטחוני בו עבדתי.

חבר לעבודה שנקרא לו "שחר" ואני בחומוסייה קטנה המגישה בימי חמישי ערק משובח לצד החומוס הביתי.

בין ניגוב לניגוב אני מספר לשחר שלמרות שנכנסתי לתפקיד הנחשב למשמעותי מאד בארגון ולמרות שיש לי את כל הניסיון והכישורים להצליח בו אני בכל זאת מרגיש "שזה לא זה".

ככה בערך נשמע המשך השיחה:

שחר: אז מה היית רוצה לעשות ?

אני: האמת, אני כבר לא נהנה ומרגיש שמה שאני עושה לא משמעותי עבורי. הייתי רוצה שלא יחליטו עבורי מתי ואיפה לעבוד. הייתי רוצה לעזור לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. הייתי רוצה לכתוב ספר. אני רוצה שיהיו לי מקורות הכנסה נוספים. אני רוצה להיות חופשי לבחור.  

שחר: ואתה באמת מאמין שבעוד שנה שנתיים כל הדברים האלה יכולים לקרות לך ?

אני: במי זה תלוי?.

במבט לאחור אני מודה שהתשובה שלי הפתיעה גם אותי. כנראה שהתובנה הזו "התבשלה" שם זמן רב אבל השאלה התמימה והישירה של שחר בשילוב הערק והחומוס כנראה עשו את שלהם.

היום אני מחליט מה לעשות כל בוקר מחדש. אני עוזר לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. הספר עדיין לא יצא לאור אבל סיפור אחד מתוכו כבר נמכר באמזון.

אז במי זה תלוי ?

התשובה ברורה – רק בנו. קיימים מודלים רבים המסייעים לאנשים לבחור במסלול חיים נכון עבורם. אחד המודלים הוא "איקיגאי" מונח יפני – בתרגום חופשי לעברית "תכלית הקיום" או בשפה פשוטה – "סיבה לקום בבוקר". כאשר מדובר בבחירת קריירה, עיסוק ופרנסה (מושגים שונים שאנו נוטים לבלבל ביניהם) המודל מציע לאתר חפיפה בין ארבעה תחומים:

  1. משהו שאנו טובים בו (החוזקות שלנו).
  2. משהו שאנחנו אוהבים ונהנים לעשות אותו (התשוקות שלנו).
  3. משהו שניתן להתפרנס ממנו.
  4. משהו שמייצר ערך לזולת (חזון, משמעות).

מציאת ה"איקיגאי" שלנו תאפשר לנו לחיות חיים מלאי משמעות ולשלב בין הנאה, משמעות, חוזקות ופרנסה עד שיראה לנו מוזר לקרוא לזה "עבודה".

אז למה לא כולם מוצאים את ה"איקיגאי" שלהם ? כי רובנו כלל לא מחפשים אותו. רובנו לא שואלים את עצמנו במי זה תלוי?

רוצים למצוא את ה"איקיגאי" שלכם ? זה תלוי רק בכם – מוזמנים לתהליך אימון אישי.

הערק עלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.