ביום בו ישבתי מול ראש אגף משאבי אנוש בארגון והודעתי על פרישה הוא שאל אותי "אבל מה אתה יכול לעשות באזרחות ? ובאותו רגע הבנתי שהשאלה הזו מפחידה גם את השואל וכמובן שהדירה שינה גם מעייני.
בשנה שחלפה מרגע ההודעה ועד הפרישה בפועל שוחחתי בנושא עם עשרות עובדים ומנהלים בדרגות שונות בארגון. כולם, ללא יוצא מן הכלל שאלו ספק אותי ספק את עצמם – "אבל מה תוכל לעשות באזרחות?.
אם אתה מזדהה עם השאלה והניסוח שלה – סימן שכדאי לך מאד לקרוא עד הסוף.
בשנים האחרונות זכיתי לשוחח עם מאות אנשים בנושא פרישה. השקעתי את רוב זמני וכספי ברכישת ידע בתחום ההתפתחות האישית, מודעות עצמית, הגדרת יעדים, התמודדות עם פחדים, שיטות מעשיות ליצירת שינוי בחיים ועוד. קראתי מבוקר עד ערב, השתתפתי באין ספור סדנאות והרצאות בנוסף לתארים האקדמיים. המסקנה שהגעתי אליה היא שניסוח השאלה שגוי. השאלה צריכה להיות "מה אני רוצה לעשות באזרחות ולמה".
המילה "רוצה" לא הושמטה במקרה בניסוח המקורי משלוש סיבות עיקריות:

  • אנחנו מורגלים לחשוב במונחים של צרכי המערכת – אילוצים, משימות, פקודות. אנחנו מורגלים לא לחשוב על הרצונות שלנו. אני יודע שהתובנה הזו עשויה לעורר התנגדות – טוב מאד. זו התחלה טובה.
  • המערכת דואגת לך לכאורה לכל צרכיך הבסיסיים – בין אם אתה נגד בקבע ובין אם ראש אגף בשב"כ – אתה יודע שתמיד יהיו לך אוכל, חופשות, לו"ז מוגדר, תפקיד, תואר, סמכויות, תחומי אחריות, בטחון כלכלי ותעסוקתי. אתה מורגל שכל מעטפת חייך מוגדרת עבורך (גם אם לא תמיד מספקת). אתה לא מורגל לחשוב בריק. לא מורגל לפעול מחוץ להקשר המקצועי ולא מורגל לפעול ללא המסגרת התומכת הזו ולכן נח לך לשאול מה תעשה ולא מה הייתי רוצה לעשות. התרגלת שמישהו בסוף יקבע זאת עבורך. ואל תתבלבלו בין שאפתנות בתוך המערכת לקידום, דרגות, תפקידים וכו' – זה עדיין משחק בתחומי המגרש המוכר.
  • פרישה והניתוק מהמסגרת זה מפחיד – נכון. פרישה היא שינוי דרמטי. הניתוק הצפוי ממסגרת בעיקר מסגרת מעצימה וחשובה ותפקידים משמעותיים והניתוק החד מכל אלה מפחיד. הרי אתה כבר שנים חלק מ…ממערכת, מיחידה, מגוף ובמערכת הבטחון בפרט השיוך הזה טוטלי ומכסה את כל תחומי חייך. לכן לשאול פתאום אחרי שנים "מה אני רוצה" זה מפחיד ולמעשה זו נטילת אחריות על חייכם.
    מה המסקנה ? אפשר לסכם ולומר פשוט שאל את עצמך מה באמת אתה רוצה לעשות ביום של אחרי. אבל אם זה היה פשוט כל כך הרי היית עושה את זה מזמן.

    בדיוק מהסיבות לעיל קשה מאד לאחר שנים במערכת ובעיקר לפני פרישה לשאול ולענות בעצמנו לשאלה הכל כך חשובה הזו. אך יש סיבה נוספת – רוב פורשי מערכת הביטחון נכנסו למערכת בגיל צעיר ופורשים ממנה בגיל מבוגר יחסית. ההיכרות עם עצמם קשורה קשר הדוק למערכת ואחרי שנים של חיים במסגרת טוטלית נדרש זמן להכיר את עצמנו. איך עושים את זה ? תהליך אימון אישי לקראת פרישה.
    ומתי הזמן המושלם לבצע את התהליך הזה ? בתור עובד מערכת מתי נכון לתכנן משהו ? אחרי האירוע או לפניו ? בלחץ זמנים ותחת אילוצים או בלו"ז מתוכנן מראש בקצב המתאים ? התשובה ברורה – עדיף לתכנן לפני. אפשר לעשות תהליך אפקטיבי גם לאחר הפרישה אבל המחיר האישי שתשלמו על כך עלול להיות גבוה ומיותר.
    אחד המחירים הנפוצים הוא חזרה מהירה למעגל העבודה מיד לאחר הפרישה. בספרה של אורניה יפה-ינאי "לכל אדם יש שביל" (מומלץ לכל פורש) יש סיפור בשם "כבר אין את הישן ועדיין אין את החדש" שם מתוארת התחושה של הריק לאחר הפרישה כסנפלינג מנקודה מוכרת ונוחה לתוך תהום שחורה בעומק לא ידוע. ואיך אפשר לעזוב את נקודת האחיזה הבטוחה מבלי לדעת היכן אנחת? חלק מהפורשים בוחרים להתמודד עם המצוקה הזו כאמור על ידי חזרה מהירה למעגל העבודה. לאזור הנוחות שלהם. לפני שבאמת נהנו מתהליך ההכרות שלהם עם עצמם ומבלי באמת לשאול מה הם באמת רוצים לעשות וחשוב מכך – למה הם רוצים לעשות דווקא את זה. לכן ככלל מומלץ לקחת פסק זמן בפרישה ולהשקיע את הזמן הזה להכנה לחיים האמתיים.
    מה אפשר לעשות בפסק זמן כזה – לשאול מה סדרי העדיפות האמתיים שלך. מה אתה אוהב לעשות ולא רק במה היית טוב עד היום. לברר למה אתה רוצה זאת. לפתח יכולת זיהוי והקשבה לרצונותינו ותשוקתנו. צמיחה בחיינו מגיעה לא רק מפרקי העשייה בחיינו אלא גם בהפסקות ביניהם.
    באנלוגיה לספורט, ניתן לדמות את פסק הזמן בפרישה לזמן התאוששות בין אימונים. לא ניתן להתאמן ללא הפסקה. בזמן ההתאוששות גדלים ומתחזקים לקראת האתגר הבא.
    נמשיך באנלוגיה זו – האם הייתם מעלים בדעתכם להתאמן למרתון לבד ללא הדרכה? האם הייתם נכנסים לחדר כושר בלי יעדים מוגדרים וללא תכנית אימונים ? האם נכנסת פעם לתפקיד חדש ולא ביצעת בחינה ארגונית? האם פעלת ללא מטרות מדויקות ותוכנית עבודה? האם סביר שעכשיו לקראת התפקיד הכי חשוב – החיים שלך לא תשקיע בעצמך באותה מידה?.
    תהליך אימון לפרישה הוא ההכנה לחיים האמיתיים.
    ניתן לקרוא עוד בנושא בפוסט הקודם בנושא: https://www.facebook.com/yairalon.coaching/posts/806306083254779

בסדנאות פרישה יגידו שיש שלוש אפשרויות תעסוקה לאחר הפרישה:

  • אלה שנשארים באזור הנוחות – חוזרים לעסוק בדיוק במה שעשו קודם.
  • אלה ש"מאזרחים" את ניסיונם – איש אבטחה שהופך ליועץ אבטחה באזרחות וכו'.
  • אלה שממציאים את עצמם מחדש – הסבה מקצועית לתחומים חדשים לחלוטין.
    אם סימנת בקלות את אחת האפשרויות כדאי לך להמשיך לקרוא.
    כל האופציות הנ"ל ראויות ולגיטימיות. אך הן מנוסחות באופן המגביל את החשיבה ומקשה לראות אופציות נוספות שאיננו מורגלים לראות אותן בתוך המערכת – אופציות הגם וגם.

    ככלל, בתוך מערכת הבטחון לכל אחד יש תפקיד אחד. אבל ביום שתפרוש תוכל לבחור כל מה שתרצה – זהו מעבר חד מ"אואואיזם" ל"גמגמיזם". אפשר לדוגמא לעבוד כפרילנס בתור בודק פוליגרף. כשכיר בחצי משרה כמורה. כעצמאי בתור יועץ ועוד ועוד. אבל איך בכלל ניתן לבחור משפע האפשרויות הנ"ל מבלי שנעצור לשאול ולבדוק.
    יש כאלה שבשלב זה בוחרים לפנות ליעוץ קריירה/הכוונה תעסוקתית. זה טוב אך לרוב לא מתאים בשלב הזה ולא מספיק מאחר ותהליכים אלו מתמקדים שוב במעגל ה"מה" ומדלגים על מעגל הלמה והאיך. עוסקים במה שאתה יכול לעשות על סמך ניסיון עבר ולא במה שאתה רוצה לעשות ולמה אתה רוצה. ללא מודעות ברורה ל"למה" הדרך לכישלון ותסכול קצרה.
    יעוץ קריירה ראוי לבצע רק אחרי שאתם יודעים כבר מה חשוב לכם ומה אתם רוצים בכל מעגלי החיים ולא רק בתחום המקצועי. ומה עם משפחתיות, זוגיות, הורות, תחביבים, הנאה, משמעות, ערך עצמי ועוד נושאים מהותיים בחיינו שמשקלם עומד להשתנות לאחר הפרישה. כל אלה נושאים שתהליך אימון מטפל בהם.
    חלק מהפורשים לא מכירים לעומק את ההבדל בין צורות העסקה ולעיתים נמשכים לכותרת מבלי להבין את התוכן. רובנו מכירים את שלושת צורות ההעסקה העיקריות: פרילנס, שכיר ועצמאי. בואו נרחיב מעט על כל אחד מהם:
  • פרילנס – מוכר את הזמן שלו עבור כסף. ללא תנאים סוציאליים או בטחון תעסוקתי.
  • שכיר – מוכר את זמנו עבור כסף. נהנה משכר קבוע. זכויות סוציאליות. בטחון יחסי.
  • שכיר+פרילנס – שכיר שעובד גם כפרילנס. (גמגמיזם).
  • עצמאי – אדם שהקים עסק והוא למעשה שכיר של עצמו. זה הפורמט הראשון בו נשברת משוואה זמן=כסף אך לא תמיד. מסגרת תובענית מאד נטולת בטחון.
  • עצמאי עצמאי – בעל עסק שיש בו מנגנון המתנהל מעצמו ועובד בצורה שיטתית. במצב זה אתה כבר לא מחויב להיות כל הזמן בעסק ולא מוכר את זמנך.
    לכל אחד מהאפשרויות לעיל יתרונות וחסרונות ואין כאן נכון או לא – יש התאמה. וזה לפני שהזכרנו השקעות פיננסיות וכסף בכלל. איך תדע מה מתאים אם לא תעצור ותבדוק.
    ללא בדיקה יסודית כזו לא תממש את הפוטנציאל שלך.
    אם הגעת עד כאן בטח שאלת איך אימון לפרישה יכול לעזור. הסבר קצר:
    בשונה מהכוונה תעסוקתית, תהליך האימון הייעודי לפורשים נוגע במעגל הקוגניטיבי, הרגשי והמעשי. הוא מקיף ויסודי. יחד עם זאת קצר ואפקטיבי מאד. התהליך כולל מספר מפגשים מהם תצא עם מודעות עמוקה יותר לשאיפות, לחוזקות ואמונות מעכבות, עם מטרות מנוסחות היטב ותוכנית פעולה למימושן. בנוסף התהליך כולל ליווי צמוד ומתן כלים מעשיים לאורך זמן.

לסיכום – פרישה היא אירוע ענק אבל לא מבצע צבאי. זה תהליך. הוא יכול להיות מפחיד והרסני אך יכול וצריך להיות מהנה ומעצים. מותר לעשות ניסוי וטעיה. לא צריך להתלבט בין אימון אישי להכוונה תעסוקתית יש לעשות קודם אימון ואחר כך הכוונה תעסוקתית במידת הצורך. לא צריך לחשוש לנסות דברים חדשים.
מוזמנים להשאיר פרטים ולשמוע עוד על התהליך.

**הפוסט כתוב מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות אך מיועד גם לנשים כמובן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.